במלאת חודש וחצי לפטירתו של במאי האופרה והתאטרון האוסטרי אוטו שענק, אני מתרגש לשתף אתכם בסיפור שלא הספקתי לספר לו - על משפחת אוֹבּלאט ששנינו צאצאיה, הענף הכי רנדומלי ואחד המעניינים בעץ המשפחה שלי, ועל הדרך הפתלתלה שהובילה לפיענוח שלו – מאי-ידיעה על קיומו ועד לדמויות המרתקות, החשובות והמסקרנות שהגעתי אליהן.
סבתא רבתא
בנקודת ההתחלה של המחקר הגנאלוגי שלי, מעט מאוד היה ידוע על משפחתו של סבא יהודה. על משפחתה של אמו, טרז פרנק לבית נויהאוס, היה מעט מאוד שהוא ידע בעצמו – הוא סיפר רק שהוריה נפטרו צעירים והוא לא ידע ממה או איפה.
לפי תעודת הלידה ההונגרית שלה, שסבי נתן לי, היא נולדה ב-4 באפריל 1894 בעיר Érsekújvár, כיום נובה זמקי, סלובקיה (משמעות השם ארשק-אוּיוואר בהונגרית הוא ״הטירה החדשה של הבישוף״. השם הסלובקי שמר את המשמעות ״טירה חדשה״ אבל כבר שכח מהבישוף). הוריה של טרז היו ליפּוֹט (הגרסה ההונגרית לשם לאופולד) נוֹיהאוס, יליד המקום, וארנה לבית שוויצר שנולדה בכפר קובארצה שליד טוֹפּוֹלצ׳אני בסלובקיה). מתי ואיפה נפטרו – סבא כבר לא ידע והייתי צריך לגלות בעצמי.
ראשית, חיפשתי באתר JewishGen את השם נויהאוס בנובה זמקי, וגיליתי שרק משפחה אחת מתועדת עם השם הזה במפקד האוכלוסין של 1869. זה נראה לי מוזר, בהתחשב בכך שנויהאוס הוא שמה הגרמני של העיר.
המשפחה היחידה שמופיעה היא זו של הזוג אברהם נויהאוס ואשתו טרז אוֹבּלאט, עם ארבעת ילדיהם. אברהם נולד ב-1810 וטרז ב-1817, שניהם נולדו בעיירה אוּרמין (כיום Mojmírovce, כ-30 ק״מ מנובה זמקי). ארבעת ילדיהם המופיעים בצנזוס הם איגנץ (נולד באוּרמין, 1850), אנטוניה (אוּרמין, 1853), לאופולד (נובה זמקי, 1859), וקטלין (הגרסה ההונגרית לשם קטרינה, ללא שנת או מקום לידה).
ברישומי הקהילה היהודית איתרתי את רישום הלידה של לאופולד, בנם של אברהם נויהאוס ורזי אוֹבּלאט, כמו-גם את רישומי הלידה של אחיו איגנץ ואנטוניה. את הבת הבכורה קטרינה מצאתי ברישומי הנישואין, שכן כבר ב-1864 התחתנה עם סלמון רוטמן. ב-1869 כבר היתה אמא בעצמה וזה הסביר את התיעוד החסר עבורה בבית הוריה.
כיוון שההורים נולדו הרבה לפני שהקהילות היהודיות החלו לתעד את עצמן ומכיוון שברישומים של אורמין לא מוזכרת משפחת נויהאוס בכלל, ורק שני רישומי חתונה הראו את השם אוֹבּלאט אבל לא היה לי איך לקשר אותם - לא ציפיתי שיהיה לי איך להתקדם הלאה.
בעזרת חבר בעל גישה למאגר המופלא ״אוצר החוכמה״ (ספרייה דיגיטלית גדולה, המכילה יותר מ-146,000 ספרים יהודיים, סרוקים בפורמט המקורי שלהם), ניסיתי לחפש את השמות הללו גם במקורות רבניים. להפתעתי, מצאנו מאמר מאת הרב משה אלכסנדר ״זושא״ קינסטליכר מיולי 2011. זה היה המאמר הראשון בגיליון הראשון של ״עלי זכרון״ בהוצאת מכון זכרון להנצחת יהדות הונגריה, המוקם בבני ברק. מאמר זה מתאר סכסוך ירושה שטופל בית דין רבני, בעקבות צוואתו של רבי שלמה זלמן אובלאט-טשאסאר משנת תקל״א, כלומר לפני 254 שנים.
בית הדין הרבני טיפל בערעור של המוטבים בצוואתו של שלמה זלמן, שהתנגדו לאחת מפסקאות הצוואה, לפיה הקים ׳קרן קיימת׳ (הקדש), אותו הורה להעביר לקהילה היהודית של אייזנשטאט, בתנאי שאשתו, בניו, גיסיו ויורשיהם יקבלו לידיהם את ראשות הקהילה, לנצח נצחים. הצוואה הבהירה שאם הנהגת קהילת אייזנשטאט תסרב להצעה הנדיבה הזו, יהיו חתניו יצחק וראובן חופשיים להחליט איזו קהילה אחרת תירש את האוצר הזה באותם תנאים. נראה שבפועל, על-ידי הצעת הקדש נדיב של 30,000 זאגי (המטבע המוזכר בצוואה), מר אובלאט ניסה להפוך את צאצאיו לסוג של ברונים יהודים, באייזנשטאדט, שהיתה בבעלות משפחת האצולה אסתרהאזי (Esterházy).
הצוואה, המובאת במאמר, מונה את יורשיו של שלמה זלמן אובלאט-טשאסאר וביניהם ״בתו מרת שפרה אשת רבי ראובן רוקניץ, בנו של רבי ארי׳ יהודה ליב רוקניץ [נפטר ט״ז טבת תקי״ג ומנו״כ בבית החיים הישן בפרשבורג]. רבי ראובן כיהן כרבה של אורמין (מסופקני בזה), וועספרין (תקל״ז – תקנ״א) וזשאמבאק. נפטר בשנת תקע״ט לערך״.
מובן מאליו שאזכור של רב בשם אובלאט מאורמין, גם אם מוטל בספק, משך את תשומת לבי ועל-כן ניסיתי לחפש עוד מקורות לכך.
את הרמז הבא מצאתי בספר ״אבן המאיר״ מ-1907, מאת הרב מאיר שטיין מטרנבה, סלובקיה. הספר מתאר בקצרה את רבני הגר (הונגריה), ובו ערך על הרב ר׳ אברהם שמואל ראקאניטץ אבלאטט:
״ר׳ אברהם שמואל ראקאניטץ אבלאטט, רב בק״ק אורמען, בנו של הרה״ג ר׳ ראובן ראקאניטץ שהיה אבדק״ק וועספרעם ובאמבען, שאב מים מבאר תורה משה בעל חתם סופר ז״ל (כמוזכר בתשובותיו בכרך אבן העזר, חלק א׳, מס׳ 99), ונתקבלה לאבדק״ק באטארקעס. ואח״כ ישב על כסא הרבנות בק״ק הנ״ל ונח נפשי׳ דרב כ״ו ניסן לשנת תקצ״ו. והרב הנ״ל היה מצד אמו נצר ממשפחת נייוואלל שנתמנו מהמלכות לאלופים; ונכדו היה החכם הרופא מומחה ד״ר שענק בעיר וויען״.
אז מסתבר שאכן היה באורמין רב, שאולי קשור לטרז נויהאוס, ושבווינה היה רופא בשם שענק, שהיה מפורסם דיו כדי שרב יראה לנכון להתגאות בו למרות עיסוקו המדעי ה״חילוני״. פרט זה סיקרן אותי אפילו יותר ולכן החלתי לחפש זוג בשמות שענק ואובלאט, או מישהו בשם שענק מוינה שנולד באורמין והיה דוקטור לרפואה. התעלומות הלכו ונערמו, אבל עדיין לא הצלחתי לאתר את הקשר.
2. הרופא (והנסיכים)
בווינה איתרתי כמה מועמדים, ובתהליך אלימינציה קצר הגעתי אל הרופא ד״ר סמואל לאופולד אלפרד שענק, דמות היסטורית מרתקת וחשובה שאני שמח להכיר למי שעדיין לא שמעו עליו, שכן רבות ורבים שחיים כיום – חבים את חייהם למחקר פורץ הדרך שלו.
סמואל לאופולד שענק נולד באורמין ב-23 באוגוסט 1840 לזוג ישראל שענק ורוזליה (או סאלי), ונראה שנקרא על שם סבו הרב אברהם שמואל. ב-1865 השלים דוקטורט ברפואה באוניברסיטת וינה, וב-10 באוקטובר 1869 התחתן עם רוזליה וואלנער בעיר ניטרה (אז בהונגריה, כיום בסלובקיה).
סמואל התקדם לדרגת פרופסור באוניברסיטת וינה בגיל 28, ובגיל 33 הפך לפרופסור לאמבריולוגיה, תחום מחקר חדשני שרק החל להתפתח. שענק הוא מי שפיתח את ה- In Vitro fertilization (הפריה חוץ גופית), תוך ניסויים בביציות של ארנבים ושרקנים.
לזוג שענק נולדו בווינה ארבעה בנים:
ארתור (אברהם) נולד ב-23 בפברואר 1873.
פרידריך (שלמה) נולד ב-17 ביולי 1874.
אויגן אלויש (זלמן) נולד ב-28 בספטמבר 1878.
יוהנס נולד ב-22 בדצמבר 1879.
שמותיהם העבריים של שלושת בניו שעוד זכו לכאלה מראים שהתגאה בסבו ואבי-סבו ושימר את שמם במשפחה.
ב-24 באפריל 1881, שענק ואשתו הוטבלו לנצרות בכנסיית שטפן הקדוש בלבה של העיר וינה. רישום ההטבלה מציין כי הסנדק של מר שענק היה הנסיך אלפרד מליכטנשטיין, והסנדקית של אשתו רוזליה היתה הנסיכה הנרייטה מליכטנשטיין. שלא במקרה, השמות אלפרד והנרייטה התווספו רשמית לשמותיהם של שענק ואשתו.
למרות החדשנות המדעית שלו ועבודתו פורצת הדרך, כאשר ניסה ד״ר שענק להתקדם לדרגת פרופסור חבר, הוא נדחה שוב ושוב, בין היתר מטעמים אנטישמיים ברוח התקופה. הוא ומשפחתו אפילו זכו לקריקטורות אנטישמיות בעיתונות הווינאית, שלעגו למשפחה הגדולה שלהם (זאת כיוון שאחד הסממנים של העידן המודרני היתה הירידה המשמעותית בכמות הילדים למשפחה בדור שלאחר המהפכה התעשייתית, שהקטין משמעותית את גודל המשפחות הנוצריות. בעוד שיהודים שנטמעו בחברה התיישרו עם קו הזה וירדו ממשפחות של 7 עד 14 ילדים, יהודים דתיים המשיכו לדבוק ב״פרו ורבו״ ובמשפחות גדולות, ונראה שפרט זה הפך למושא ללעג בחברה האוסטרית).
ב-2020 פרסמה החוקרת טטיאנה בוּקליאס (Buklijas) מניו זילנד מחקר על ד״ר שענק. היא מצטטת את מארי דאגלס שטענה כאילו ד״ר שענק הגיע ממשפחה יהודית ענייה וכפרית. נראה ששתיהן לא היו מודעות לכך שהיה נכד של רב והגיע ממשפחה אמידה וחשובה.
באזור מפנה המאה ה-20, ד״ר שענק הועמד לדין משמעתי באוניברסיטת וינה כיוון שפרסם תאוריה שפיתח לגבי דרך לשלוט במין העובר שייקלט, באמצעות תזונה. בימינו עולם המדע כבר הוכיח שתאוריה זו איננה נכונה כלל, אך בתקופה ההיא – עצם הפרסום העצמי של התאוריה נגד את כללי ההתנהגות האקדמיים. כעונש לא פרופורציונאלי, שענק הוצא לפרישה מוקדמת ומאולצת.
כעבור כשנתיים, ב-17 באוגוסט 1902, הוא נפטר בגיל 62 בעיירת הנופש באד שוואנברג שבמערב חבל הארץ האוסטרי סטיריה. הוא הותיר אישה וארבעה בנים.
כל ארבעת הבנים גדלו והתחנכו, והיו דוקטורים בתחומים שונים. הבן הבכור, ארתור, נפטר ב-15 ביוני 1917. בהמשך, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התייחס השלטון הנאצי לאלמנה המוּמרת סאלי שענק ולבניה (שהוטבלו בינקותם וגודלו כנוצרים) כאל יהודים, בהתאם לחוקי נירנברג שקבעו מיהו יהודי. סאלי ובנה השני פרידריך גורשו למחנה הריכוז טרזינשטאדט ונרצחו שם – היא ב-14 באוגוסט 1942 ובנה יומיים לאחר מכן.
הבן השלישי, אויגן, שהיה ד״ר למשפטים, היה מוגן מגירוש למחנות כיוון שאשתו נחשבה לארית טהורה. עם זאת, הוא נושל מתאריו ומפרנסתו ולא יכול היה להמשיך לעבוד בתחום המשפטים. בנם, אוטו, שנולד ב-1930, אולץ להצטרף לתנועת נוער ההיטלראי, ואז גורש ממנה בהיותו חצי יהודי.
אוטו שענק גדל והפך לשחקן ובמאי תיאטרון ואופרה מפורסם באוסטריה, ונפטר ב-9 בינואר 2025.
לצערי לא הספקתי להגיע אליו, לספר לו על קרבת הדם בינינו ולהשלים עבורו את סיפור ההיסטוריה המשפחתית המשותפת שלנו, אותה לא זכה להכיר. כיוון שכך, החלטתי לפרסם את הפוסט הזה, לכבודו.
3. הרב
בחזרה אל הרב אברהם שמואל לייב אובלאט מאורמין – שלוש התפתחויות משמעותיות עזרו לי להשלים את התמונה:
בינתיים, התאמות DNA שצצו עבורי באתר FamilyTreeDNA עזרו לי לזהות כמה אנשים מרחבי העולם שכולם צאצאים חיים של משפחת אובלאט ויש בין חלקם התאמות גנטיות, למרות שחלקנו צאצאי משפחת אובלאט מאורמין ואחרים צאצאים של ענפי אובלאט ממקומות אחרים ברחבי השטחים שהיו שייכים לממלכת הונגריה לפני מלחמות העולם.
הצלבה בין התאמות ה-DNA בשילוב עם מחקר ארכיוני הראו שאחד מענפי משפחת אובלאט בארה״ב מטפס למעלה עד לאדם בשם ישראל אובלאט שחי בכפר שנקרא אז Salgó וכיום Svätoplukovo הסמוך לאורמין, ונקבר באורמין. לפי ה-DNA הם לחלוטין בני דודים, ומכך עלה שישראל היה בן נוסף של הרב. כמוהו, התגלו דרך רישומי קהילות ודרך מודעות אבל שהתפרסמו אי-אז, ילדים נוספים של הרב: בנו הבכור סלמון, שהתחתן עם יוהנה (חיילא) מייזליש, נכדה של הרב רפאל מייזליש מאוקראינה (הידוע בשם ״תוספות שבת״ על שם ספרו). בן נוסף, לאזאר אובלאט, נולד בז׳שאמבעק סביב 1803, התחתן עם ארז׳בט שטיינר ילידת אורמין ונפטר בבודפשט. בת נוספת בשם ארנסטינה (אסתר), נולדה באורמין סביב 1816, נישאה לזכריה נוֹיברוּן והיו להם לפחות ששה ילדים ונכדים רבים.
אחד מצאצאי משפחת אובלאט מבודפשט הצליח לאתר באתר Hungaricana, מאגר אינטרנטי משותף של כמע ארכיונים הונגריים, מסמכים מעניינים שחשפו עוד מסיפור חייו של שלמה זלמן, או סלמון אובלאט (סבו של הרב, זה מסכסוך הירושה):
באזור שנת 1750 רכש סלמון אובלאט בית ברחוב סנט לאסלו בעיר פּאפּא בהונגריה, בו התגורר גם אחיו יצחק. ב-1752, כתב הרוזן אסתרהאזי (שהעיר פּאפּא היתה בבעלותו) מכתב לבישוף של העיר ניטרה בעניין סלמון אובלאט, שהיה מספק עצי הסקה לערים השונות בבעלותה של משפחת אסתרהאזי.
ב-1765 רצה סלמון אובלאט לרכוש בית נוסף בפאפא עבור בניו, אך ב-23 בינואר 1770 הוא כבר מתועד כמתגורר בעיר וספרם, בעת שחתם עם הרוזן באטיאני (Battyány) חוזה שמתיר למשפחת אובלאט לאסוף עצי הסקה מהיערות שבבעלות משפחת באטיאני.
יש לציין שמשפחת אסתרהאזי שלטה בחלקו הצפוני של מחוז בורגנלנד, שכלל את העיר אייזנשטאדט, וכן בערים טאטא, באיה ופאפא, ובחלקים מסלובקיה. במקביל, משפחת באטיאני שלטה בחלק הדרומי של בורגנלנד. מכאן ניתן להבין את העניין של סלמון אובלאט בהבטחת ההשפעה הגוברת של בניו בקהילה היהודית של אייזנשטאדט.
לאחר מותו של סלמון, מכרה אלמנתו ב-1773 את הבית בפאפא. לא ידוע מתי והיכן נפטרה.
החלק שהכי מרתק אותי בגילויים הללו הוא העובדה שלמשפחת אובלאט היהודית בכלל היה שם משפחה כבר ב-1750, שכן כלל היהודים בהונגריה צוו לאמץ שם פרטי ושם משפחה לטיניים קבועים רק בסביבות 1781, כאשר הקיסר יוזף השני פרסם את ׳צו הסובלנות׳.
ב-2014 ביקרתי בבתי הקברות היהודיים של נוֹבה זמקי ושוּראני, ומצאתי כמה מצבות שקשורות במשפחה שלי, אבל לא את אלה שקיוויתי למצוא. בהמשך, הגיעה חברתי היקרה לודמילה, אשר משקיעה זמן ומאמץ רבים בשנים האחרונות בתיעודם של בתי קברות יהודיים בסלובקיה, ותיעדה את בתי הקברות היהודיים הללו וכן את זה של אורמין. בין המצבות שצילמה התגלו כמה הפתעות נפלאות:
אשת הרב אובלאט:
״נפטרת בש״ק (בשבת קדש) ט׳ תמוז תר״ט לפ״ק / פה טמונה האשה הצנועה הרבנית / בדרך אמונה בחרת וממנה לא נטית / יראת ה׳ מטרת חפצך בה התאוית / נשמתך הטהורה בצל שד״י (שומר דלתות ישראל) תשכונה / המכיריך יאמרו את עלית על כולנה / אשת הרב המאה״ג מו״ה אש״ל (המאור הגדול, מורנו הרב אברהם שמואל לייב) / זצ״ל (זכר צדיק לברכה)״.
מצבה זו חשפה שאשת הרב נקראה דינה. זה הגיוני, שכן כל אחד מילדיה (אלה שכבר מצאתי הוכחה לקשר שלהם לפני כן ואלה שרק חשדתי בהם עדיין) קרא לאחת מבנותיו/ה, שנולדה אחרי פטירתה של הרבנית אובלאט בתאריך 29 ביוני 1849, בשם דינה, וכולן נקראו בלועזית אנטוניה.
הבת רוזליה / שרה קיילא שענק:
״מתה ונפטרה יום שבת קודש ד' אדר הראשון ונקברה ביום א' שנת תזכר רבה / האשה הצדקת הצנועה והחסודה והיקרה / מרת קילא שרה נ"ע (נשמתה עדן) / אשת המנוח כ"ה (כהן הדור) אהרן אברהם / בת המנוח הרב המאוה"ג מו"ה (המאור הגדול, מורנו הרב) / אברהם שמואל יהודא זצ"ל (זכר צדיק לברכה) / ולאמה הרבנית מ' דינה נ"ע (נשמתה עדן) / קול נהי צאצאיך מקוננים עליך / כל חייך אשת חיל לאברהם בעלך / למרום נשמה עלית ועזבת ביתך / איה שרה אמנו צועקים בניך / שלחת ידך לאביוני בני עמך / להקת לשם הטוב מפרי בטניך / אוי אהה מות שמת פעמיך Hier ruhet / Die ehrwürdige frau / Sara Schenk / Geboren OBLATT / Gestorben am 9. Feber 1867 / Friede seiner Asche!".
מצבה זו נתנה את הגושפנקא הסופית לאימות הקשר בין הד״ר שענק מוינה לבין סבו הרב אובלאט ולמשפחתי שלי.
הבת קטלין / גיטל פאנפעדער – מצבתה השבורה קריאה והטקסט עליה הוא:
פ"נ / אשת חיל הצדקת מרת / גיטל / אשת מו"ה (מורנו הרב) משה פאנפעדער / ז"ל פרי הדר מן עץ הדר / בת הרב המאור הגדול מו"ה / אברהם שמואל יהודה ראקעניטץ / נפטרה ביום ב' ח תשרי תרמ"ד לפ"ק
והאקדח המעשן:
בנובה זמקי נמצאה מצבתה של טרזיה ריזל נייהויז לבית אובלאט וזו לשונה:
״פ״ט האשה החשובה / מ׳ ריזל / בת הרב הג׳ מו״ה שמואל ליב / אשת ר׳ אברהם וואלף נייהויז / רבות בנות עשו חיל ואת עלית / יראת שמים וגם חכמת לב היית / זכרון מעשיך חרוטים על לב בניך / לנצח לא תשכח מפי זרעה / נפטרה ט״ז אדר שנת תרמ״ג / תנצב״ה.
Hier ruhet / Theresia Neuhaus / gestorben im 66sten Lebensjahre / Frieden Ihren Aschen״
וכך, למרות שיצאתי לדרכי ללא כל מידע על הענף הזה של המשפחה, פתאום ידועה לנו ההיסטוריה שלו עד עמוק לתוך המאה ה-18, פתאום הסתבר ששוב אנחנו צאצאים של רב, והפעם אחד שנשכח מהתודעה הציבורית.
כעת, בזכות ספרי קהילות שתיעדו רישומי לידה, רישומי נישואין ורישומי פטירה יהודיים באימפריה האוסטרו-הונגרית, בזכות מקורות גנאלוגיים יהודיים, מקורות רבניים והשירה העברית שחרוטה על מצבות יהודיות ברחבי מרכז אירופה, הצלחתי ליצור עץ משפחה גדול, הכולל את אבותיו של הרב אברהם שמואל לייב אובלאט, את הוריו ראובן ליב ושפרה, הורי אמו שלמה זלמן ופיגלא, את אשתו דינה, וידועים לנו כבר שבעה ילדים שלו ו-30 נכדים ועוד צאצאים רבים בכל רחבי העולם – מארה״ב דרך הונגריה, וינה, ישראל, סרביה ועד אוסטרליה.
בנוסף, בניתי בכוחות משותפים עם צאצאים אחרים עוד שלושה עצים של ענפי אובלאט נוספים שממתינים ליום שבו נצליח להתחקות אחר הקשר המדויק בין כל הענפים של משפחה זו, שיש ביניהם קשרים גנטיים, אך התפצלו לפני שרוב המשפחות היהודיות בכלל קיבלו שם משפחה.
את הענף שלי הצלחתי לתעד היטב, שכן קבריהם של טרזיה (ריזל) נייהויז לבית אובלאט ושל בעלה אברהם וואלף נייהויז, כמו גם קבריהם של בנם לאופולד (ראובן יהודה) נייהויז ואשתו ארנסטינה (אסתר) שוויצר, עדיין עומדים בנובה זמקי.
לצידם, התגלתה הפתעה דרמטית נוספת: אביה של ארנסטינה, מוריץ (משה) שוויצר, נישא מחדש בזקנתו, כאלמן, ללא אחרת מאשר אנטוניה (דינה) נייהויז, אחותו הגדולה של חתנו לאופולד.
ברמה הכי אישית – חבל לי שהגעתי לכל התגליות הללו רק אחרי שסבי נפטר, כי הייתי נהנה לשבת איתו ולספר לו שגיליתי שהוא, יהודה, למעשה נקרא על שם סבו שלא הכיר, לאופולד נייהויז, שנקרא על שם סבו הרב. מהיכרותי איתו, סבא היה מתפוצץ מצחוק לגלות שהוא נצר ישיר לשושלת רבנית. ובסוד, מתחת לבדיחות, היה גם מתרגש מהגילוי הזה ומרגיש גאווה.
קוראות וקוראים יקרים -
אני מזמין כל אחת ואחד מכם להגיב, לשאול שאלות, לשתף פוסט זה ברשתות החברתיות שלך, ובעיקר להירשם לאתר ולקבל עדכונים כאשר יעלו פוסטים חדשים.
Kommentare